שאלות נפוצות

מה ההבדל בין ההפרעות הדיסוציאטיביות השונות?

ישנן ארבע קטגוריות עיקריות של הפרעות דיסוציאטיביות אשר מוגדרות במגדיר הסטנדרטי של אבחנות פסיכולוגיות
ובו משתמשים אנשי בריאות-הנפש בצפון אמריקה. ארבע ההפרעות הדיסוציאטיביות הן:
אמנזיה דיסוציאטיבית, פוגה דיסוציאטיבית, הפרעת זהות דיסוציאטיבית (הפרעת ריבוי-אישיות),
והפרעת דפרסונליזציה (American Psychiatric Association, 2000; Frey, 2001; Spiegel & Cardena, 1991).

אמנזיה דיסוציאטיבית - (אמנזיה פסיכוגנית)
מאופיינת על ידי חוסר יכולת לזכור מידע אישי חשוב, בדרך כלל של מאורע טראומטי או דוחק.
התופעה רחבה ומקיפה מדי, מכדי להיות מוסברת על ידי שכחה רגילה. האמנזיה חייבת להיות יותר מאשר שכחה
טיפוסית ואינה יכולה להיות תוצאה של הפרעה אורגנית או הפרעת זהות דיסוציאטיבית (הפרעת ריבוי-אישיות).
זוהי האבחנה השכיחה ביותר מבין ההפרעות הדיסוציאטיביות וניתן לראותה לעיתים קרובות בחדרי המיון
(Maldonado et al 2002; Steinberg et al. 1993).
אמנזיה דיסוציאטיבית מופיעה לעיתים קרובות ביחד עם הפרעות פסיכולוגיות אחרות כגון, הפרעות חרדתיות
והפרעות דיסוציאטיביות אחרות. אנשים אשר סובלים מאמנזיה דיסוציאטיבית מודעים, בדרך כלל, לאובדן הזיכרון.
אובדן הזיכרון הינו הפיך בדרך כלל, בגלל שקשיי הזיכרון כרוכים בתהליך שליפת המידע ולא בתהליך הקידוד שלו.
משך ההפרעה יכול להיות ממספר ימים ועד למספר שנים
(American Psychiatric Association, 2000; Frey, 2001; Maldonado et al., 2002; Spiegel & Cardena, 1991; Steinberg et al., 1993). פוגה דיסוציאטיבית - פוגה פסיכוגנית
מאופיינת על ידי טיול פתאומי ובלתי צפוי הרחק מן הבית או ממקום העבודה הרגיל, אשר במהלכו מתעוררים חוסר יכולת
לזכור את העבר ובלבול לגבי הזהות העצמית, או אפילו אימוץ של זהות חדשה. אנשים הסובלים מפוגה דיסוציאטיבית
נראים "נורמאלים" לחלוטין לאחרים. כלומר, הבעיה הפסיכולוגית שלהם אינה ברורה. הם בדרך כלל אינם מודעים לאובדן
הזיכרון שלהם.
(American Psychiatric Association, 2000; Frey, 2001; Maldonado et al., 2002; Spiegel & Cardena, 1991; Steinberg et al., 1993).
הפרעת דפרסונליזציה
מאופיינת על ידי תחושה חוזרת ועיקשת של ניתוק מרצף המחשבות או מתחושות הגוף. אנשים הסובלים מהפרעת דפרסונליזציה,
מתארים מעין תחושה של התבוננות בחייהם מנקודת מבט מחוץ לגופם בדומה לצפייה בסרט.
(American Psychiatric Association, 2000; Frey, 2001; Guralnik, Schmeidler, & Simeon, 2000; Maldonado et al., 2002; Simeon et al., 2001; Spiegel & Cardena, 1991). (Guralnik et al., 2001).
אנשים עם הפרעת דפרסונליזציה מדווחים לעיתים קרובות על בעיות בריכוז, זיכרון, ותפישה
הדפרסונליזציה מאובחנת בנבדלמהפרעת ריבוי-אישיות, מהפרעות שימוש בסמים ואלכוהול ומסכיזופרניה (Steinberg et al., 1993).
הפרעת זהות דיסוציאטיבית- ריבוי אישיויות
(Dissociative Identity Disorder, DID)היא התופעה החמורה והכרונית ביותר מבין ההפרעות הדיסוציאטיביות ומאופיינת
במציאות של שתיים או יותר זהויות שונות אשר משתלטות על התנהגות האדם באופן חוזר ונשנה ומלוות בחוסר יכולת
לזכור מידע אישי חשוב. תופעה זו אינה יכולה להיות מוסברת על ידי שכחה רגילה. כיום, המצבים הדיסוציאטיבים
הללו אינם נחשבים כזהויות נפרדות מפותחות של ממש, אלא כמייצגות מצב של תפישת זהות מפורקת. השכחה שבדרך
כלל מאפיינת הפרעת זהות דיסוציאטיבית (הפרעת ריבוי אישיות) איננה סימטרית, לעיתים יזכור כל פצל זהות חלקים
שונים של המידע האוטוביוגרפי.
ישנה בדרך כלל זהות "מארחת", מרכזית שמזדהה עם שמו האמיתי של המטופל. באופן טיפוסי, הזהות "המארחת" איננה מודעת
למציאותם של חלקי זהות נוספים.
(American Psychiatric Association, 2000; Fine, 1999; Frey, 2001; Kluft, 1999; Kluft, Steinberg & Spitzer, 1988; Maldonado et al., 2002; Spiegel & Cardena, 1991; Steinberg et al., 1993).
הזהויות השונות נכנסות לתפקידיהן השונים בהתמודדות עם מצבים מאיימים. בממוצע, מתגלות 2-4 זהויות בזמן האבחון הראשוני, ועוד 13-15 זהויות נוספות עלולות להתגלות בהמשך הטיפול
(Coons, Bowman & Milstein, 1988; Maldonado et al, 2002). כאמור, גורמים סביבתיים מעודדים בדרך כלל מעבר פתאומי מזהות אחת לשנייה.
הפרעה דיסוציאטיבית לא מסווגת
כוללת מצבים דיסוציאטיבים אשר אינם מתאימים לאפיון הבסיסי של הפרעה
דיסוציאטיבית מוכרת (American Psychiatric Association, 2000; Steinberg et al., 1993).
מבחינה קלינית, זו התופעה השכיחה ביותר של הפרעה דיסוציאטיבית. היא עשויה להיות מוגדרת בצורה יותר טובה כהפרעה
דיסוציאטיבית מג'ורית עם זהויות דיסוציאטיביות חלקיות (Dell, 2001).